<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ב' שער י"ד</h1>
<h2>דף מה.</h2>
וכבר כתבתי למעלה בענין השבועה כי שותפין משביע אחד לחבירו בעודן שותפין על הספק, אבל חלקו אינו משביעו על הספק. והשותפין שחלקו ונשארו להן חובות אצל אחרים אינן יכולין להשביע זה את זה מספק, שהרי חלקו, והחוב שנשאר להם דבר ידוע הוא כל מה שיפרעו יקח זה חלקו וזה חלקו מן החוב. וכן אם נשארו להם מעות (אצל אחד) [בכיס] וכבר ידעו אותן ועדיין לא נטל כל אחד חלקו, אין משביעין זה את זה. שהמעות כחלוקין הן. וכן אם עשו חשבון כל השותפות ונשאר לאחד מהם חוב אצל חבירו קצוב וידוע, אע"פ שעדיין לא נטל, הרי חלקו. אבל אם נשאר ביניהם כל שהו מן הפירות ועדיין לא חלקו אותן ולא ידעו משקלם, או שנשאר צד מן (השותפין) [השותפות] שלא עשו בו חשבון ולא ידע כל אחד מהן כמה חלקו המגיע, הרי השותפות קיימת עדיין, ומשביעין זה את זה. וכן כתבו הר"ם ז"ל פ"ט דשותפין.
וכתב עוד פ"י שותף שטען על חבירו שכך היה התנאי ביניהם, והלה אומר לא היה זה התנאי מעולם או שטען שהקרן שלי היה כך וכך, והלה אומר פחות מזה. או שטען שכבר נתתי לך מן השותפות והלה אומר לא לקחתי, או שטען שסחורה זו משלי והלה אומר משל אמצע. וכן כל כיוצא בטענות אלו. הרי הרשות ביד התובע בשבועה. כיצד אם רצה התובע שלא ישבע השותף שבועת השותפין וישבעו היסת על הטענה שכפר בה ואמר לא היו דברים מעולם, הרי זה משביעו. ואם רצה מגלגל עליו כל אלו [הדברים] בשבועת השותפין וישביעו בטענת ספק שלא גזלתי [כלום] כל ימי השותפות, שהיה בינינו תנאי כך וכך, ושזו הסחורה שלך, ושנתת לי כך וכך, וכן כל כיוצא בזה. התובע שותפו להשביעו שבועת השותפין, הנתבע אומר כבר חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום, והתובע אומר לא חלקנו ולא עשינו חשבון, או אומר התובע חלקנו על מנת שנשביע אותך שבועת השותפין בכל עת שנרצה ועדיין לא נשבעת ואתה מדחה אותי מיום ליום, אינו יכול להשביעו בטענת ספק אפילו אמר הנתבע כך חלקנו ונשאר לך אצלי, וזה הנשאר אינו אלא חוב שזקפתי עלי [או] בפקדון הנחתו לי, ואע"פ שיש עדים שהיה שותפו אינו יכול להשביעו בטענת ספק. ואינו יכול להשביעו היסת שכבר חלקו או שלא נשתתפו מעולם, ואפילו על ידי גילגול לפי שאין משביעין היסת ולא מגלגלין אלא אם הוא טענה שאם יודה בה יהיה חייב לשלם ממון. אבל דבר שאפילו הודה אינו חייב אלא שבועה אינו נשבע עליו אפילו על ידי גילגול. וכזה הורו הגאונים בעלי הוראה. טען שעדיין שותפי אתה ונשאר לי אצלך כך וכך, וזה אמר כבר חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום, או לא היית שותפי מעולם, הרי הנתבע נשבע היסת שאין בידו כלום ומגלגל עליו שלא גזלתני מעולם, ואינו מגלגל עליו שלא היית שותפי או שכבר חלקנו, מן הטעם שביארנו. טען ואמר שותפים אנחנו עדיין ויש לי להשביעך בטענת ספק, והלה אומר לא נשתתפנו מעולם, והביא התובע עדים שהיה שותפו, וחזר הנתבע אחר כך ואמר חלקנו, אין שומעין לו, (הרי) שכבר הוחזק כפרן בשבועה זו, וישבע שבועת השותפין. וכן כל כיוצא בזה.
עוד כתב שם באותו פרק, ראובן שהטיל לכיס ארבע מאות דינר, והטיל שמעון מאתים, ונשתתפו ונשאו ונתנו ביחד, והרי הממון כולו ביד ראובן. וטען ראובן שפחת כל הקרן חמש מאות דינר. אין אומרין ישבע ראובן שבועת השותפין שפחתו כך וישלם שמעון חמשים מביתו. אלא ישבע ראובן [שבועת השותפין שפחתו] וילך במנה שבידו בלבד, ולא ישלם שמעון כלום. טען ראובן ששמעון ידע בו ודאי בפחת שפחתו, יגלגל על שמעון שאינו יודע בודאי סכום הפחת. ואם לא עסק שמעון בשותפות זו כלל, ישבע שמעון [היסת] שאינו [יודע] בודאי בזה ההפסד ויפטר. ולא עוד אלא היה זה המנה הנשאר ביד שמעון, חולקין אותו בשוה, שאין השותף מן הנשבעין ונוטלין כדי שישבע ויטול מה שביד חבירו אלא נשבע ונפטר או נוטל הדבר שהוא תחת ידו. והזהר בדין זה, שכבר טעו בו בעלי הוראה ע"כ. טען שמעון שיש ללוי עלי חוב בזו השותפות מאה, אם היה בידו כדי החוב והיה יכול ליתנו ללוי, נאמן ונותנין החוב ואחר כך מחשבין. ואם אין בידו ליתן, אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מן הסחורה הידועה לשותפות, שמא קנוניא הם עושים שמעון ולוי על נכסי ראובן. ואפילו היתה המלוה בשטר אין ראובן חייב לשלם. אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעלי מחמת השותפות הוא והחוב אצלו, ישבע שבועת היסת או על ידי גילגול שאינו יודע שחוב זה אצלו, וישלם שמעון החוב משלו. וכן אם יצא שטר חוב על לוי בשם שמעון במאה דינרין מממון השותפות, ואמר שמעון נפרעתי (וחזרתי) [והחזרתי] לכיס, או שאמר שמעון קבעתי לו זמן לשנה או לשנתים, אינו נאמן, שמא קנוניא הוא עושה על נכסי ראובן. וכיצד דנין בדין זה, לוי נפטר בהודאת שמעון. ואם לא הביא שמעון ראיה, ישלם מביתו, ויתבע לוי בסוף זמן שאמר. וכן כל כיוצא בזה ע"כ. וכתב עליו הראב"ד ז"ל ומאחר שהשטר של לוי ממאה דינרין מפורש שהוא מן השיתוף של ראובן [אם השטר ביד ראובן] למה יפטר לוי בהודאת שמעון, כי אם המחצה שלו. אלא אם יכול להוציא משמעון יוציא המחצה. ואם לאו יתבע מלוי. אבל אם השטר ביד שמעון נאמן הוא לומר נפרעתי והחזרתי לכיס.
